הדוברים במליאת הכנסת כצרכני מידע

מאת ד"ר רבקה מרקוס - מנהלת ארכיון הכנסת

פורסם ב 01/03/2015

 להורדת המאמר

בחזרה לגיליון 10

תקציר

מטרתה העיקרית של עבודה זו הייתה לחקור את אופן השימוש במידע על ידי חברי הכנסת מאז כינונה ב-1949 ועד לאחרונה, תקופה של למעלה מחמישים שנה. במאמר זה בדקנו באורח מדגמי את אזכורי המידע של המשתתפים בדיוני המליאה בשבוע אופייני של המושב השני של שבע כנסות.

שלוש קבוצות משתנים עיקריות הנחו אותנו בבחינת הנושאים הללו. גורם הזמן (התקופה) – כלומר ההתפתחות הכרונולוגית של אמצעי המידע והשימוש בהם; גורם סוג הפעילות – כלומר בחינת הקשר בין מסגרת הפעילות וסוג הפעילות ובין זיקת חברי הכנסת לסוגי מקורות שונים; גורם הרקע האישי – כלומר בחינת הקשר בין מאפייני הרקע האישיים של חברי הכנסת ובין זיקתם לסוגי המקורות שנבחנו. הממצא הבולט ביותר הנוגע לסוג המקורות בהם נעשה שימוש בעבודת המליאה נוגע לבכירות הנואמים. יהא המשתנה על פיו תיבדק הבכירות אשר יהא, ככל שמעמד הנואם בכיר יותר הוא נוטה לשימוש רב יותר במקורות פנים-מערכתיים, בעוד שככל שמעמד הנואם נמוך יותר רב השימוש במקורות חוץ-מערכתיים. בעבודה הראינו כי השפעת שלושת סוגי הגורמים שבדקנו – גורם הזמן, גורם מסגרת הפעילות וסוגה, וגורם מאפייני הרקע האישיים הוא אינטראקטיבי. דומה כי חלק גדול מן הממצאים עליהם הצבענו לא נבחנו כלל בהקשר הישראלי ורק מיעוטם נבחן בהקשרים אחרים. עם זאת, אין לראות במחקר הנוכחי אלא פתח למחקרים נוספים.

מבוא

עידן התפוצצות המידע שהחל במאה ה-20, השפיע על כל תחומי החיים ובראש ובראשונה על הדרכים לקביעת מדיניותם של מוסדות השלטון, בכלל זה בפרלמנט. מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 התפתחו תיאוריות במדעי החברה המנסות לתת הסבר תיאורטי לתהליך קבלת ההחלטות במערכות שלטוניות, תקשורתיות, או ניהוליות ובייחוד במערכות פוליטיות (Simon, 1947; Easton, 1953 ). הפרלמנט הוא צומת לריכוז מידע, שבו מתקבלות החלטות משותפות ונקבעים חוקים של חברות גדולות ומורכבות. במדינות דמוקרטיות עומד הפרלמנט בפסגת הפירמידה השלטונית. החל מהחצי השני של המאה ה-20, נחקר תפקידו של המידע ומקורותיו בעבודת הפרלמנט באופנים שונים. אחד המחקרים הראשונים בנושא פורסם בשנת 1970 על ידי ברקר וראש (1970, Rush & Barker), שבדקו את השימוש שעושים חברי הפרלמנט הבריטי במידע. מחקרם מבוסס על שאלונים שהופצו בין חברי הפרלמנט בשנים 1968-1966. דגש הושם על ההשוואה בין חברי שתי המפלגות הגדולות. כבר אז צוין על ידי החוקרים כי לרשות חברי הפרלמנט עומד מידע רב ואלה מתקשים למדי במיונו, ולכן גם בשימוש סביר בו. לדעת ברקר וראש, בשל עומס המידע מחד גיסא ובשל חשיבותו מאידך גיסא, מן הראוי שחברי הפרלמנט, יתמקדו אך ורק בעבודתם הפרלמנטרית והפוליטית ויסתייעו במומחים ובעוזרים לפרלמנט ולחברים בו. יחד עם זאת הועלתה הבעיה של "טווח תשומת הקשב" (span of attention) לנוכח הצפת מידע. 

בשנים 1990-1991 נערך בכנסת ישראל סקר באמצעות שאלונים וראיונות בעל פה עם חברי הכנסת, עם עובדיה ועם העובדים השונים בסיעות, ובו נבחנה תדירות השימוש באמצעי המידע של הכנסת כגון ספרייה, מדור לקטעי עיתונות, שירותי מידע, ארכיון ושירותי מחשוב. בסקר נמצא, שחברי הכנסת משתמשים בעיקר בקטעי עיתונות ופחות באמצעי המידע האחרים שנועדו מלכתחילה לשרת אותם (פריידן, 1993; קופמן, 1991). בעקבות הממצאים שעלו מהסקר, המליצו החוקרים על הקמת צוותים בין מחלקתיים שיחליטו על צורכי המחשוב והמידע של הכנסת. 

דיסקין (1971) השווה את השימוש בעיתונות לשימוש במקורות מידע אחרים בעת הגשת שאילתות במהלך הכנסת השישית כפי שתועדו ב"דברי הכנסת". מסקנות המחקר הצביעו על כך שרוב השאילתות הסתמכו על העיתונות ואילו השימוש במקורות מידע אחרים היה זניח. למסקנה דומה הגיעו כספי ולימור (1976) במחקר שבו נבדק השימוש בעיתונות ובאמצעי תקשורת אלקטרונים בכנסות השביעית והשמינית, על סמך שאלונים שהוצגו לחברי כנסת. את התוצאה הזאת אימת כספי פעם נוספת במחקר שהתפרסם ב-1980 על סמך ראיונות שנערכו עם חברי הכנסת התשיעית במהלך חורף 1978 (כספי, 1980). במחקר מאוחר יותר (Caspi, 1982) נבדק השימוש באמצעי התקשורת השונים: עיתונות כתובה, רדיו וטלוויזיה במהלך המושב השני של שבע כנסות. המחקר התייחס לשאילתות בלבד והסתמך על "דברי הכנסת". מממצאיו עולה, שהעיתונות הכתובה היא מקור המידע העיקרי של חברי הכנסת גם בהשוואה למקורות תקשורת אחרים. כספי מצא, שלמרות ההתפתחות המואצת של התקשורת האלקטרונית הייתה העיתונות הכתובה המקור העיקרי ששימש את חברי הכנסת בשאילתות.

מרבית המחקרים שהוזכרו לעיל שנעשו בארץ ובעולם ועסקו במקורות המידע שאותם מעדיפים נבחרי הציבור ובמידה שבה הם נזקקים להם, הסתמכו על עדויותיהם של חברי פרלמנט בכתב ובעל פה, באמצעות שאלונים וראיונות, ומיעוטם הסתמכו על פרוטוקולים של הפרלמנט. 

במחקר הנוכחי נבדק האופן שבו משתמשים חברי הכנסת במקורות מידע שונים מאז כינונה ב-1949 ועד שנת 2007 בכל הנוגע לפעילות הפורמלית במליאה. נבדקו הגורמים לשימוש במקורות מידע שונים ובכלל זה השפעת גורם הזמן, השפעת סוג הפעילות במליאה והשפעת מאפייניהם האישיים של חברי הכנסת. בניגוד לרוב המחקרים הקודמים, מחקר זה אינו מבוסס על ניתוח שאלונים אלא על ניתוח נאומיהם של חברי הכנסת במליאה.

שיטת המחקר

במהלך המחקר נבדקו מקורות המידע שבהם השתמשו חברי הכנסת והשרים בנאומיהם בשבוע עבודה פרלמנטרי בשבע כנסות שונות. במונח "נאומים" הכוונה היא לכל הופעה של חבר כנסת בפני המליאה שאינה קריאת ביניים. 

הכנסות שנבחרו מייצגות את עבודתה של הכנסת במשך כמעט 60 שנה. בכנסת הראשונה (1951-1949) והשנייה (1955-1951) התגבשו תהליכי העבודה הפרלמנטרית. הכנסת השמינית (1977-1974) היא הכנסת שנבחרה לאחר מלחמת יום הכיפורים והיא הכנסת האחרונה לפני החלפת השלטון והעברתו לליכוד. הכנסת התשיעית (1981-1977) היא הכנסת הראשונה שאותה הנהיג הליכוד ושבה הייתה מפלגת העבודה מפלגת אופוזיציה. בכנסת ה-13 (1996-1992) הייתה סיעת העבודה הסיעה הגדולה בכנסת. בכנסת ה-14 (1999-1996) עמד הליכוד בראש הקואליציה. הכנסת האחרונה שנבדקה היא הכנסת ה-16 (2005-2003), והיא היחידה שנבדקה במסגרת מחקר זה לאחר הקמת מרכז המחקר והמידע בכנסת. ² 

שיטת המחקר התבססה על ניתוח הנאומים המופיעים ב"דברי הכנסת" ועל ציטוטים שנמצאו בהם. ברוב הנאומים שיטת הציטוט זהה, והיא אופיינית למאמרים בעל פה ואינה מאפיינת למאמרים ולספרים בכתב. עם זאת, יש המצטטים מקורות מידע ספציפיים, ולעומתם יש ציטוטים סתמיים וציטוטים אחרים שמתייחסים לדוחות ולפרסומים ממשלתיים. בדרך כלל ציטוט כזה מובא בלא ציון מקור המידע והאם המקורות אותרו ביוזמתם של הפרלמנטרים או ביוזמת עוזריהם ויועציהם. יחסם של רוב הנואמים למקורות שבהם הם משתמשים, ניטרלי. בדרך כלל חברי הכנסת מביאים את הציטוטים כמי שאיתרו בעצמם את מקור המידע. 

הנאומים שנבדקו נישאו במשך שבוע העבודה השני במושב השני של אותה קדנציה (כל כנסת שמשך כהונתה ארבע שנים מתחלקת לארבעה מושבים בכל מושב שני כנסים – כנס חורף וכנס קיץ. כנס החורף מתחיל אחרי החגים וכנס הקיץ מתחיל אחרי יום העצמאות). השבוע שנבחר למחקר הוא השבוע השני של המושב השני שהוא בדרך כלל שבוע שאין בו אירועים מיוחדים.

כדי להבהיר את השיטה שאותה נקטנו לבניית בסיס הנתונים נדגים את מקורות המידע המצוטטים במספר דוגמאות:

א) דוגמה לציטוטים סתמיים: "קראתי כמו כולכם את העיתונים שליוו את משך הכנת החוק הזה…" – מנאומו של חבר הכנסת אורי אור (מפלגת העבודה הישראלית בכנסת 13) במסגרת דיון על חוק השיפוט הצבאי התשנ"ה-1995 (תיקון מס 33). ³ 

ב) דוגמה לציטוט ממקורות יהודים: "בצווי התורה וחוקתה הוזהרנו במיוחד על שלומם של היחיד והציבור ולא להכשיל את הרבים… כן אומרים חכמינו ז"ל במסכת כתובות: 'ר' נתן אומר: מניין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו ולא יעמיד סולם רעוע בתוך ביתו? שנאמר: ולא תשים דמים בביתך'". – מנאומו של חבר הכנסת פנחס שיינמן (מפלגה דתית לאומית, כנסת שמינית) במסגרת דיון על החוק "בטיחות במקומות ציבוריים". ⁴ 

ג) דוגמה לציטוט מהעיתונות הכתובה: "בעיתון 'הארץ' מיום 21.10.1975 נמסר שעם חזרתו מארה"ב הציג שר החוץ יגאל אלון תוכנית שבושלה עם הסטייט דפרטמנט להעביר המינהל האזרחי ביהודה ושומרון לידיים פלסטיניות". – מנאומו של חבר הכנסת תופיק טובי (הרשימה הקומוניסטית החדשה) במסגרת הדיון בהצעה לסדר היום על הכרזת שר הביטחון בקשר למנהל עצמאי לאוכלוסייה הערבית בשטחים. ⁵ 

אפיון הנאומים

כל אחד מן הנאומים נבחן על סמך שלושה מאפיינים עיקריים:

1) סוג הפעילות והזמן שבו נישא הנאום

2) מאפייני הנואם

3) מספר הציטוטים ואופיים

סוג הפעילות

הפעילויות השונות שבמסגרתן משתמשים במקורות חולקו לשלושה סוגים בסיסיים: פעילות הקשורה בחקיקה, פעילות הקשורה בשאילתות, ופעילות הקשורה בדיונים אחרים.

תהליכי החקיקה מתנהלים בדיונים בהצעות חוק ביוזמת הממשלה ובדיונים בהצעות חוק שביוזמת חברי הכנסת וביוזמת ועדות הכנסת. בדיונים שביוזמת הממשלה נעזרת הממשלה בצוותים מקצועיים שבודקים אם אמנם יש צורך בחוק ואם ניתן ליישמו. 

חברי הכנסת והשרים משתתפים בתהליך החקיקה בשלבים השונים החל מהצגת החוק בדיון מוקדם ועד להצגת הצעת חוק פרטית על ידי יושב ראש ועדה לקריאה ראשונה או על ידי נציג הממשלה בהצעת חוק ממשלתית ועד לדיונים בקריאה שנייה ושלישית. חברי כנסת נוספים יכולים להשתתף בדיון. 

שאילתות

הסעיף הראשון בפרק השאילתות בתקנון הכנסת, סעיף 38 א' ⁶  קובע: 

חבר כנסת רשאי לפנות לשר בשאילתא על עניין עובדתי שבתחום תפקידו של השר הנשאל, לא היה ברור לשואל מי הוא השר שלתחום תפקידיו שייך נושא השאלה, יפנה את השאילתא לראש הממשלה על מנת להעבירה לשר הנוגע בדבר.

לפי החלטת ועדת הכנסת, כל סוגי השאילתות צריכות להיות מנוסחות בקצרה, שיכילו 50 מלה. מכאן, שלא ניתן להרחיב בנוסח השאילתא ולכן לא ניתן לצטט מקורות מידע רבים. על פי תקנון הכנסת, בתום שלושה שבועות מהגשת השאילתא, חייב השר הנשאל לקרוא את תשובתו במליאת הכנסת. 

דיונים אחרים 

בסעיף זה כללנו דיונים נוספים כגון הצעות לסדר היום, הצעות אי אמון, נאומים בני דקה ודיונים אחרים. השתתפות חברי כנסת בדיונים ובהצעות לסדר היום מצביעה על התעניינותם בנושא הנוגע לכלל הציבור או לחלק ממנו. הפרק השני בתקנון הכנסת (תקנון 2004) מורה כיצד נקבע סדר היום בכנסת. יושב ראש הכנסת וסגניו קובעים מהם הנושאים החשובים שיש לדון בהם במליאת הכנסת. עליהם לבחור אלו מבין ההצעות לסדר היום שהוגשו על ידי חברי הכנסת יהיו הצעות רגילות ואלו מהן יהיו הצעות דחופות. האחרונות יידונו בשבוע שבו הוגשו. כמו כן רשאים 30 מחברי הכנסת לפנות ליושב ראש הכנסת כדי שיקיים דיון בהודעת הממשלה. סיעות הכנסת הגדולות, שמספר חבריהן יותר מעשרה ⁷  רשאים להגיש הצעות אי אמון ולנמקן במליאת הכנסת. חבר כנסת בודד רשאי לשאת נאום בן דקה בכל נושא שיבחר בימי שני ושלישי, בימים שהישיבה אינה נפתחת בדיון או בהצבעת אי אמון. ⁸ 

תאריך נשיאת הנאום

נבחרו שבעה שבועות של עבודה פרלמנטרית משבע כנסות שונות. בכל שבוע הכנסת מתכנסת שלושה ימים, בימים שני, שלישי ורביעי. התאריכים שנבחרו מפורטים בטבלה הבאה: 

כנסת	תאריכים
ראשונה	08.11.1950-06.11.1950
שנייה	09.11.1952-07.11.1952
שמינית	05.11.1975-03.11.1975
תשיעית	15.11.1978-13.11.1978
13	03.11.1993-01.11.1993
14	05.11.1997-03.11.1997
16	20.10.2004-18.10.2004

מאפייני הנואם

מאפייני הנואם כללו נתונים אישיים, השתייכות מפלגתית ותפקיד פעיל בעת נשיאת הנאום.

במאפיינים האישיים נכללו: גיל, מין, דת, עדה, השכלה, ארץ לידה וגיל עלייה למי שלא נולדו בארץ.

בהשתייכות המפלגתית צוין גם חברות בקואליציה או באופוזיציה וכן הבכירות הפרלמנטרית שנקבעה על סמך מיקומם ברשימה הנבחרת לכנסת. 

תפקיד הנואם בעת נשיאת הנאום נבחן על פי התפקידים הבאים: שר ,סגן שר ,יו"ר ועדה בכנסת, חבר כנסת אחר.

סוג המקור שבו השתמשו הדוברים

את סוגי המקורות שבהם השתמשו חברי הכנסת חילקנו לשלוש קבוצות בסיסיות כדלקמן: מקורות אישיים, מקורות מערכתיים ומקורות חוץ מערכתיים. 

מקורות אישיים 

במקורות האישיים כללנו את המידע שנובע מהשכלתו של חבר הכנסת או מניסיון חייו. חילקנו את המקורות האישיים כדלהלן: ציטוט עצמי; ניסיון אישי מקצועי; ניסיון אישי אחר, לרבות ידע אישי; מקורות מדעיים או מקצועיים אישיים (לא כולל מומחים – ראו מקורות מחוץ למערכת); מקורות היהדות; מקורות הקשורים לתולדות ישראל בעידן המודרני; מקורות תרבותיים כלליים.

מקורות מערכתיים

מקורות פנים מערכתיים כוללים את כל סוגי הפרסומים והמסמכים השלטוניים ואלה חולקו לתת מקורות לפי החלוקה הבאה: תלונה על העדר מידע (פניתי ולא קיבלתי מידע); דיונים בכנסת (בוועדות או במליאה); מקורות מידע אחרים בכנסת (ספרייה, ארכיון, מרכז מידע ומחקר, מזכירות הכנסת וכד'); מסמכים שמקורם בכנסת, לרבות חוקים והצעות חוק; מידע מחוץ לכנסת שהועבר באופן אישי בעל פה או בכתב; פרסומים רשמיים; מסמכים כתובים אחרים כגון דוחות ופרוטוקולים; מקור אחר מתוך המערכת הפוליטית.

מקורות חוץ מערכתיים

מקורות המידע שמחוץ למערכת הפוליטית כוללים: עיתונות כתובה; תקשורת אלקטרונית (רדיו וטלוויזיה מישראל ומהעולם); מקורות ממוחשבים (לרבות רשת האינטרנט; גורמים שמקורם בהיכרויות אישיות של חבר הכנסת, ונמצאים במקום מגוריו או שהם חלק מהמגזר שאותו הוא מייצג; גורמים אחרים בציבור (כולל פניות ציבור); מומחים למיניהם; בעלי עניין בנושא הנידון; מידע שמקורו בסיורים קבוצתיים או אינדיבידואליים של הנואם; מקור אחר מחוץ למערכת הפוליטית.

שיטת הניתוח הסטטיסטי של ממצאי המחקר

לצורך הניתוח הסטטיסטי הוגדרו משתנים תלויים ובלתי תלויים. במשתנים התלויים נכללו כל מקורות המידע שבהם משתמשים חברי הכנסת במליאה. המשתנים הבלתי תלויים כללו את מאפייני הנואם ואת סוג הפעילות שבו נישא הנאום. הבחינה הסטטיסטית נעשתה באמצעות תוכנת SPSS . מבחן התלות של המשתנים התלויים במשתנים הבלתי תלויים נמדד לפי מדד קרמר (Cramer) ספירמן (Spearman ) ופירסון (Pearson).

ממצאי המחקר

גודלו של המדגם בכנסות השונות

אף שבכל קדנציה במדגם נבדק שבוע עבודה פרלמנטרי קבוע בלוח הפעילות של הכנסת, נמצאו הבדלים משמעותיים במספר הנאומים במהלך הכנסות השונות. בסך הכול נבדקו 1,043 נאומים לפי הפירוט המופיע בתרשים מספר 1, שבו, כל פריט הוא נאום או שאילתה.

תרשים מספר 1 אחוז הנאומים במדגם כפונקציה של הכנסות השונות

בתרשים מספר 1 מופיעים מספר הפריטים על פי הכנסת הנבחנת ואחוז הפריטים מתוך כלל המקרים במדגם. ניתן לראות, שכרבע מכל המדגם התקבל מהכנסת ה-16, לעומת כ-10 אחוז בלבד שהתקבלו מהכנסת הראשונה והשנייה גם יחד.

בכנסות הראשונות נישאו בכנסת (להוציא נאומי ברכה ודברי אזכרה) כמה עשרות נאומים בלבד. לעומתם, בכנסת השמינית, התשיעית, ה-13 וה-14 נישאו יותר מ-100 נאומים, ובכנסת ה-16 היו 274 נאומים. בכנסות הראשונות מספר הנאומים קטן יותר אמנם, אבל הנאומים ארוכים יותר. אף על פי שממעקב אחר הפרוטוקולים של המליאה ומצפייה בדיוני המליאה עולה, שרק מעטים נכחו בישיבות מליאה (איציק בתוך "דברי הכנסת", 5.2.2007 ; בורג, 1999 ; Norton ,2000 ), סדר היום עמוס בנושאים ומרבית חברי הכנסת נרשמים לנאום במליאה. כמו כן, בכל הכנסות שנבדקו ישנה מגמה של עליה בשימוש בכלים התקנוניים של הכנסת, כגון שאילתות הצעות לסדר היום ועוד'. (בן אריה, 1999; סגר, 1988; צידון, 1969). 

בטבלה מספר 1 יש פירוט של מספר הנאומים בכנסות השונות לפי סוג הפעילות.

טבלה מספר 1 : פירוט מספר הנאומים בכנסות השונות לפי סוג הפעילות

הכנסת	חקיקה	שאילתות	דיונים ואחרים	מספר הפריטים
1	43	25	4	72
2	27	12	9	48
8	22	121	30	173
9	38	75	13	126
13	18	118	48	184
14	74	62	57	193
16	59	74	114	247
סה"כ	26.9 (281)	46.7 (487)	26.4 (275)	1043

יש קשר מובהק בין הכנסת לסוג הפעילות הבסיסי שבו עסקה. בכנסות הראשונות הושם דגש על עיצוב המשפט הפוזיטיבי של המדינה החדשה, אגב החלפת הנורמות שהועתקו מתוקף עקרון רציפות המשפט שהובטח במנשר ובפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948. כמעט 60 אחוז מהפעילות בשתי הכנסות הראשונות בתקופות המצומצמות שנבחנו במדגם הוקדש לעניין זה. בכנסות מאוחרות יותר מתבלטות השאילתות, שמספרן צומצם בסופו של דבר גם באמצעים תקנוניים. בכנסות המאוחרות בולט חלקם של דיונים ופעילויות אחרות, ומשקלן היחסי של השאילתות ירד. 

הסיבות לעלייה הכללית בפעילות ובשימוש באמצעים התקנוניים הן מגוונות. עם זאת דומה ,כי חשיפת הדיונים לציבור בעיקר באמצעות הטלוויזיה והאינטרנט תרמה רבות לעניין זה. תופעה זו אינה אופיינית רק לישראל ועמד עליה למשל נורטון (Norton, 2000). על חברי הכנסת מופעל לחץ להשתתף בישיבות המליאה מצדה של דעת הקהל, ובנוסף לזאת השתנו כללי המשחק במפלגות: בגלל התחרות הפנימית במרכזי המפלגות ובבחירות מקדימות, כמו גם הלחץ הגובר של בעלי עניין ופעילות מוגברת וממוסדת של לוביסטים למיניהם, נאלצים חברי הכנסת להשתתף באופן פעיל במליאה.

מספר המקורות המצוטטים בכנסות השונות

בתרשים מספר 2 מוצגים מספר המקורות המצוטטים בכל שבע הכנסות שבמדגם. 1,998 מקורות צוטטו ב-1,043 המקרים שבמדגם, בממוצע 1.92 מקורות לנאום. מספר המקורות חולק למספר קטגוריות: נאום ללא ציטוטים, נאום שיש בו ציטוט אחד, שני ציטוטים, בין שלושה לשבעה ציטוטים, יותר משמונה ציטוטים. בתרשים מספר 2 הסתכם סך כל המקורות בכל כנסת ב-100 אחוז.

תרשים מספר 2: מספר המקורות המצוטטים לפי כנסות באחוזים

(Pearson = -0.065; Spearman = -0.004; Cramer = 0.155; Sig. < 0.0005)

לא ניכר קשר ברור כלשהו בין התקופה (מספר של הכנסת) לבין מספר המקורות, כפי שמלמדים המִתאמים המפורטים מתחת לתרשים מספר 2. כלומר, אין הבדל מובהק במספר המקורות המצוטטים בנאומים שנישאו בכנסות השונות. הכנסת השנייה בולטת בעובדה שבמהלכה השתמשו הנואמים בשלושה עד שבעה מקורות מצוטטים, אבל מכיוון שנבדקו רק מופעים מעטים בכנסת הזאת, ניתן להסביר זאת גם כמקרה. יש להניח, כי אישיותם של חברי כנסת יחידים שנכללו במדגם משפיעה על תוצאות נקודתיות מסוג זה. 

ברוב הנאומים שנבדקו במדגם צוין לפחות מקור אחד. רק מעט חברי כנסת (6.7 אחוז) אינם מציינים ולו מקור אחד. מכאן אנו למדים, שלפחות מקור מידע אחד משמש את חבר הכנסת שעולה על הדוכן לשאת את דברו. אין חבר הכנסת חייב לצטט את מקור המידע שבו הוא משתמש, אך במרבית המקרים הוא עושה זאת.

מהניתוח הסטטיסטי עולה, שכחצי מחברי הכנסת מצטטים שני מקורות מידע. יוצאת דופן הייתה הכנסת השנייה שבה ציטטו רוב הנואמים שניים-שלושה מקורות שונים. בכנסת ה-13, ה-14 וה-16 גדל מספר הנואמים שהשתמשו במקור מידע אחד בלבד. כחצי מחברי הכנסת בכנסות הללו מסתפקים במקור אחד בלבד.

מעטים חברי הכנסת שמצטטים שלושה מקורות או יותר, ומעטים עוד יותר חברי הכנסת שמצטטים עשרה, 12 או 14 מקורות מידע לנאום יחיד. לדוגמה, חבר הכנסת זרח ורהפטיג (מפד"ל) (הכנסת התשיעית) הביא בשנת 1978 בהציגו לכנסת את הצעת החוק "עשיית עושר לא במשפט, התשי"ג – 1952" 12 מקורות מידע שונים כולל דוגמאות מהחוק העברי, מהחוק האמריקאי, מהחוק הפולני ומהחוק הרומי. דוגמה נוספת הוא חבר הכנסת ה-14 מטעם מפלגת העבודה הישראלית, משה שחל, שבמסגרת הדיון על חוק "איסור הלבנת הון התשנ"ז-1997" ציטט שבעה מקורות מידע שונים. 

בכנסת ה-14 בולט מספרם של הנאומים ששום מקור לא מצוטט בהם לעומת הכנסות האחרות כולן. ציון מספר מקורות בנאום במליאה מצביע על חשיבות המידע בעיניו של חבר הכנסת. ציון מראה מקום מדויק מצביע ברוב המקרים על שימוש במידע מכלי ראשון או על כך שהגורם המתווך (עיתון, עוזר פרלמנטרי, שתדלן) דאגו לכך שמקור המידע יוזכר בנאומו של חבר הכנסת. בכנסת ה-16 עלה מספר מקורות מידע המצוטטים בנאומיהם של חברי הכנסת. 

הנאומים הנישאים בכנסת, הן נאומי התגובה להודעות הממשלה והן נאומי התגובה ליוזמות החקיקה של הממשלה, דורשים הכנה, הבנה והתמצאות. הנאומים והפעולות שאותם יוזמים חברי הכנסת דורשים אפילו הכנה רבה יותר. על חברי הכנסת המגישים הצעות חוק, שאילתות והצעות לסדר יום, לשקול את הנושאים שבהם מעוניין הציבור או חלק מאותו ציבור שחבר הכנסת מייצג ולבחור מבניהם. איסוף החומר נעשה ממקורות מידע מגוונים. 

יחסו של המצטט למקור

בדיקת יחסו של המצטט למקור העלתה, כי בדרך כלל יחס זה הוא ניטרלי. רק במיעוט המקרים מצוין מקור, תוך התייחסות שלילית או חיובית אליו. מתוך 973 המקרים שבהם יש לנו מידע לעניין זה ב-92.0 אחוז מהמקרים היחס למקור היה ניטרלי, ב-5.5 אחוז מן המקרים היחס היה חיובי וב-2.5 אחוז מן המקרים היחס למקור היה שלילי. כמו כן נבדק היוזם לשימוש במקור. מתוך 973 מקרים שיש לגביהם מידע בעניין זה, רק ב-7.4 אחוז מהמקרים היה היוזם גורם חיצוני (לרבות המקור עצמו). ברוב המכריע של המקרים (92.6 אחוז) חברי הכנסת אינם מציינים גורם חיצוני שהפנה אותם לשימוש במקור. 

אופי הציטוטים נבחן לפי צורת ההתייחסות, ציטוט מדויק, חסר או סתמי. החלוקה של ההתייחסות למקורות מפורטת בטבלה מספר 2 על פי חלוקה לכנסות השונות.

טבלה מספר 2 : רמת הדיוק בציטוט המקור בכנסות השונות באחוזים

הכנסת	ציטוט מדויק (1)	ציטוט חסר (2)	ציטוט סתמי (3)
1	51.4	40.0	8.6
2	27.3	70.5	2.3
8	41.9	50.6	7.5
9	38.5	51.6	9.8
13	24.6	55.4	20.0
14	30.5	61.1	8.4
16	28.1	50.6	21.3
סה"כ	33.1	53.5	13.4

Pearson = 0.160; Spearman = 0.151; Cramer = 0.170; Sig. < 0.0005

מעיון בטבלה מספר 2 עולה, כי להוציא את הכנסת הראשונה – בה צוינו המקורות במדויק ברוב המקרים (כלומר, ציון מקור מאפשר התחקות אחריו ללא עבודת מחקר מיותרת), הרי שבדרך כלל, ברוב המקרים יש ציטוט חסר של המקורות (למשל, ציון שם העיתון שבו התפרסמו הדברים, אבל ללא ציון תאריך הפרסום או העמוד שבו נדפס המידע). בשליש מן המקרים אנו מוצאים ציטוט מדויק של המקורות, וביותר מעשירית המקרים הציטוט הוא סתמי. 

הקשר בין סוג הפעילות לסוג המקורות 

כאמור לעיל, סוגי המקורות שבהם השתמשו חברי הכנסת חולקו לשלוש קבוצות בסיסיות: מקורות אישיים, מקורות מערכתיים ומקורות חוץ מערכתיים. בתרשים מספר 3 מוצגת החלוקה של הציטוטים לפי סוג המקורות באחוזים בכנסות השונות.

הממצא הבולט מתרשים מספר 3 הוא, שהמקורות המערכתיים הם הנפוצים ביותר בכל הכנסות. בולטת במיוחד בעניין זה הכנסת הראשונה שבה הגיע השימוש במקורות מערכתיים ל-76.4 אחוז מסך כול המקורות. מקורות חוץ מערכתיים תופסים את המקום השני. להוציא את שתי הכנסות הראשונות משקלם של אלה נע בסביבות 30 אחוז. הכנסת השנייה בולטת בשימוש רב במקורות אישיים; תופעה חריגה שניתן להסבירה גם במיעוט המקרים במדגם שנעשה בכנסת זו. 

מבין המקורות המערכתיים ב-19.1 אחוז מן המקרים המדובר במידע שהתקבל מדיונים בכנסת (במליאה או בוועדות), ב-20.6 אחוז מן המקרים המדובר במידע שהתקבל ממסמך שהפיקה הכנסת (כגון חוקים והצעות חוק), וב-9.3 אחוז מן המקרים מדובר בפרסומים רשמיים. הבכורה בקטגוריית המקורות המערכתיים שמורה למקורות אחרים בתוך המערכת הפוליטית. ב-42.3 אחוז מן המקרים מבין המקורות המערכתיים מדובר במקור זה, הכולל בדרך כלל מידע שהגיע באופן אישי מפוליטיקאים ומאנשי הרשות המבצעת.

בין המקורות האישיים בולט השימוש בניסיונו האישי של חבר הכנסת. מתוך כלל המקרים בהם נעשה שימוש במקור אישי, ב-45.3 אחוז מן המקרים המקור האישי הוא ניסיון אישי, מקצועי או אחר. 

בין המקורות החוץ מערכתיים שמורה הבכורה לעיתונות הכתובה. השימוש בה צוין בשליש (33.3 אחוז) מן המקרים בהם צוינו מקורות חוץ מערכתיים.

מבין כל הממצאים שהוצגו עד כה, לא נמצאה תלות מובהקת בתקופה בה נישא הנאום (מספר הכנסת) מלבד מספר הנאומים. לכן, לצורך הבדיקה הסטטיסטית, שבוחנת את הקשר בין סוג המקורות לביו סוג הפעילות וכן את הקשר בין סוג המקורות למאפייניו האישיים של הנואם, איחדנו את הנתונים מכל הכנסות. 

בתרשים מספר 4 מוצג הקשר בין סוג הפעילות במליאה לסוג המקורות. 

תרשים מספר 4: הקשר בין תפקידו של חבר הכנסת לשימוש בסוגים השונים של המקורות הבסיסיים באחוזים 

מתרשים מספר 4 עולה, כי בעלי תפקידים מהרשות המבצעת – שרים וסגני שרים – מצטטים רבות ממקורות מערכתיים. את המקום השני תופסים יושבי ראש הוועדות, וחברי כנסת מהשורה, שאינם ממלאים תפקיד מיוחד, תופסים את המקום השלישי. עם זאת, יש להדגיש, שאפילו חברי כנסת מן המניין, משתמשים יותר במקורות מערכתיים מאשר במקורות אחרים. 

בולטת מאוד העובדה, שבכל פעילות שנוגעת לחקיקה יש שימוש רב מאוד במקורות מערכתיים בהשוואה לשני סוגי הפעילות האחרים. הקשר בין השימוש במקורות מערכתיים לסוג הפעילות הבסיסי הוא מובהק ברמת מובהקות נמוכה מ-0.0005 ומניב מקדם קרמר של 0.255. קשר זה צפוי במיוחד על פי כל הגישות התיאורטיות הידועות לחקר הפרלמנטריזם בשל האופי הפורמלי של פעילות החקיקה והצורך להשתמש בשלביה השונים במסמכים דוגמת גרסאות חוק קודמות וכיוצא בזה. 

בדומה לזאת, בולטת גם העובדה שאין שימוש במקורות אישיים בכל הנוגע לשאילתות. הקשר בין השימוש במקורות אישיים לסוג הפעילות הוא מובהק ברמת מובהקות נמוכה מ-0.0005 ומניב מקדם קרמר של 0.218. בולטת העובדה שאין שימוש במקורות חוץ מערכתיים במקרה של פריטי חקיקה מזדקרת לעין. גם הקשר במקרה זה מובהק ברמת מובהקות של פחות מ-0.0005. הקשר בין השימוש במקורות חוץ מערכתיים לסוג הפעילות הבסיסי מניב מדד קרמר של 0.255 (זהה לקשר של סוג הפעילות עם השימוש במקורות האישיים).

תרשים מספר 5 מציג את הקשר בין ההשתייכות לקואליציה או לאופוזיציה לשימוש בסוגים השונים של המקורות. גם במקרה זה הקשר צפוי ועונה על ההשערה המקובלת בספרות: חברי הקואליציה משתמשים הרבה יותר במקורות מערכתיים לעומת חברי האופוזיציה שנוטים להשתמש במקורות חוץ מערכתיים בהיקף כפול מזה של אלה המשתייכים לקואליציה. 

תרשים מספר 5: הקשר בין ההשתייכות לקואליציה או לאופוזיציה לשימוש בסוגים השונים של המקורות הבסיסיים באחוזים

אם במקרים הללו קשור הסוג של מקור המידע להשתייכות הפוליטית, הרי שתרשים מספר 6 מציג פן אחר של בכירות חברי הכנסת. הוא בוחן את הקשר בין מקומו של חבר הכנסת ברשימת סיעתו לכנסת לשימוש בסוגי המקורות הבסיסיים. ככל שהמשתמש בכיר יותר, כך הוא משתמש יותר במקורות מערכתיים ומשתמש פחות במקורות חוץ מערכתיים (ובמידה פחותה – במקורות אישיים).

תרשים מספר 6 : הקשר בין הבכירות בסיעה לשימוש בסוגי המקורות הבסיסיים באחוזים

הקשר בין סוג המקורות למאפיינים אישיים של חברי הכנסת

בתרשימים מספר 7, 8 ו-9 נבדק הקשר בין כמה משתני רקע חברתיים לשימוש במקורות. בכל המקרים ניתן לקשור בין מאפייני הרקע לבכירותם של חברי הכנסת על פי הידוע לנו מדפוסי המוביליות החברתית בישראל. תרשים מספר 7 בוחן את הקשר בין המין לבין השימוש בסוג הבסיסי של המקורות. תרשים מספר 8 בוחן את הקשר בין הלאום לסוג המקורות, ואילו תרשים מספר 9 בוחן את הקשר בין העדה שאליה משתייך חבר הכנסת (אצל חברי הכנסת היהודים) לדפוסי השימוש בסוג הבסיסי של המקורות. 

בכל המקרים משתמשים אלה המשתייכים לעילית החברתית, ובמלים אחרות, הגברים היהודים, האשכנזים במקורות מערכתיים יותר מאשר במקורות אחרים; לעומת זאת, נשים, לא-יהודים, מזרחים, משתמשים יותר במקורות חוץ מערכתיים. ההבדלים הבולטים ביותר בעניין זה נוגעים לנושא הלאומי, וההבדלים הפחות בולטים קשורים במגדר. לשון אחר: מכאן נובע, שמינו של חבר הכנסת אכן קשור לעמדה שהוא תופס בסיעתו, אבל זהו קשר חלש מאוד בהשוואה למשתנים אחרים שעולים בקנה אחד עם דירוגה של העילית החברתית.

תרשים מספר 7: הקשר בין מינו של חבר הכנסת לשימוש בסוגים הבסיסיים של המקורות באחוזים

תרשים מספר 8: הקשר בין הלאום שאליו משתייך חבר הכנסת לשימוש בסוגים הבסיסיים של המקורות באחוזים 

תרשים מספר 9: הקשר בין העדה שאליה משתייך חבר הכנסת (היהודים בלבד) לשימוש בסוגים הבסיסיים של המקורות באחוזים

בדקנו לעיל השפעה של שלושה סוגי משתנים שמקדמים את בכירותו של חבר הכנסת על אופן השימוש במקורות: תפקיד, השתייכות פוליטית והשתייכות חברתית. מצאנו כי בכל המקרים הבכירות גורמת לשימוש רב במקורות מערכתיים, בעוד שאנשים פחות בכירים בוחרים בדרך כלל להשתמש במקורות חוץ מערכתיים.

מבין הבדיקות הנוספות שביצענו ראוי לציון, כי לא נמצאו קשרים מובהקים בין ההשתייכות לזרם הפוליטי לבין הסוג הבסיסי של המקורות שבו נעשה שימוש. כמו כן, לא נמצאו קשרים מעניינים הנוגעים שעשו בהם ילידי הארץ לעומת עולים, או בהשוואה שנערכה בין חברי כנסת שעלו בגילאים שונים, בשאלה אם הם מסורתיים או לא מסורתיים ובהבדלים שמצאנו ברמות השונות של השכלתם.

באשר לרקע הציבורי והמקצועי הקודם של חברי הכנסת התגלה ממצא מעניין ביותר לגבי 49 המופעים הנוגעים לחברי כנסת שהקריירה הקודמת שלהם הייתה שירות בצה"ל. אלה משתמשים הרבה יותר במקורות מערכתיים מכל קבוצה אחרת (לרבות שרים וסגני שרים בפועל). הם השתמשו במקורות כאלה ב-77.6 אחוז מן המקרים (לעומת 54.5 אחוז בלבד מכלל המקרים). הנטייה הזאת של אנשי צבא לשעבר נוגעת לכמה מהמקורות המערכתיים, אך היא בולטת במיוחד לגבי מקורות פוליטיים-מערכתיים אחרים, כלומר, לגבי מקורות מערכתיים שאינם זמינים לכול (כגון דוחות רשמיים, חוקים וכיו"ב). בכל הנוגע למקורות כאלה מגיע השימוש של הקצינים לשעבר להיקף של 44.9 אחוז (לעומת 23.0 אחוז) בכלל אוכלוסיית המחקר.

סיכום ודיון

שלוש קבוצות משתנים עיקריות נבחנו במחקר זה. גורם הזמן (התקופה), כלומר, ההתפתחות הכרונולוגית של אמצעי המידע והשימוש בהם; גורם סוג הפעילות, כלומר, בחינת הקשר בין מסגרת הפעילות וסוג הפעילות לבין זיקתם של חברי הכנסת לסוגים השונים של המקורות; גורם הרקע האישי, כלומר, בחינת הקשר בין מאפייני הרקע האישיים של חברי הכנסת לבין זיקתם לסוגי המקורות שנבחנו.

מצאנו כי שלוש קבוצות המשתנים שבחנו משפיעות על אופן השימוש במידע על ידי חברי הכנסת. לגורם הזמן השפעה ישירה ועקיפה. זמינות אמצעי המידע וסוג אמצעי המידע הלך והשתנה במהלך השנים. עם זאת, אנו עדים לכך שבכל הנוגע לחלק מאופני השימוש במידע אין שינוי מובהק במהלך השנים.

בכל הנוגע לממד התקופתי יש לציין, כי במחקר זה נבדק השימוש שעשו חברי כנסת מהכנסת הראשונה ועד לכנסת ה-16 במקורות מידע. המחקר מקיף יותר מ-50 שנה שבהן חלו שינויים מרחיקי לכת באמצעי המידע ובזמינותם. אין להשוות את המידע שעמד לרשות חברי הכנסת בכנסת הראשונה שכוננה בפברואר 1949, למידע שעמד לרשות חברי הכנסת ה-16, שהחלה את עבודתה בפברואר 2003. 

הגורם התקופתי השפיע על אופי עבודת המליאה. ואכן, מהמדגם שנבדק עולה, שכמעט 60 אחוז מפעילותן של שתי הכנסות הוקדש לענייני חקיקה. בכנסות מאוחרות יותר התבלט העיסוק בשאילתות, אלא שמספרן של אלה צומצם בסופו של דבר באמצעים תקנוניים. בכנסות המאוחרות בולט חלקם של דיונים ופעילויות אחרות, כשמשקלה היחסי של השאילתה יורד. 

עבודת המליאה הפכה ליותר ויותר אינטנסיבית במהלך השנים. בשבוע העבודה המדגמי שנבחן בעבודה זו הגיע מספר הנאומים שנישאו בכנסות הראשונות לכמה עשרות. בכנסת השמינית, התשיעית, ה-13 וה-14 נישאו יותר מ-100 נאומים בשבוע העבודה שנבחן. הסיבות לעלייה הכללית בפעילות במליאה הן מגוונות. עם זאת דומה, כי שידור הדיונים בטלוויזיה הוא גורם מרכזי בהתרבותם. תופעה זו אינה אופיינית רק לישראל (Norton, 2000). גם הלחץ הגובר הן של דעת הקהל הכללית והן כתוצאה משינוי כללי המשחק במפלגות – ובעיקר הגברת התחרותיות הפנים מפלגתית, כמו גם הלחץ הגובר של בעלי עניין ופעילות מוגברת וממוסדת של לוביסטים למיניהם, תרמו להגברת הפעילות במליאה. 

למרות העלייה במספר הנאומים לצד ריבוי מקורות המידע וגיוונם במהלך השנים לא נמצא הבדל סטטיסטי מובהק בשיעור ציטוטי המקורות בכנסות השונות. ביותר מחצי מהנאומים נמצא ציטוט אחד בלבד, בכ-40 אחוז מהנאומים אוזכרו שני מקורות או יותר. פחות מ-10 אחוז מהנאומים לא הזכירו אף לא מקור אחד. מבחינת רמת הדיוק של הציטוטים עולה, כי חלה הרעה במהלך השנים. אם כי גם בכנסת הראשונה – הבולטת לטובה – רק כחצי מהציטוטים היו מדויקים.

מלכתחילה נבחנו 24 סוגי מקורות. אלה קובצו לשלוש קבוצות עיקריות: מקורות אישיים, מקורות פנים מערכתיים הכוללים את כל סוגי הפרסומים והמסמכים השלטוניים, ומקורות חוץ מערכתיים שהבולטים בהם העיתונות הכתובה והעיתונות האלקטרונית. כצפוי, המקורות הפנים מערכתיים הם המקורות המצוטטים ביותר. החל מהכנסת השנייה ועד לכנסת ה-16, מקורות המידע הפנים מערכתיים מהווים כחצי כמקורות המידע. ואילו בכנסת הראשונה כשלושה רבעים מן המקורות שאותם הזכירו חברי הכנסת היו פנים מערכתיים; תופעה הקשורה מן הסתם באווירה הראשונית ששררה בכנסת הראשונה ובהתלהבות שחשו חבריה משותפותם במהלכים השונים לכינון המדינה. 

הממצא הבולט ביותר הנוגע לסוג המקורות בהם נעשה שימוש בעבודת המליאה נוגע לבכירות הנואמים. יהא המשתנה על פיו תיבדק הבכירות אשר יהא, ככל שמעמד הנואם בכיר יותר הוא נוטה לשימוש רב יותר במקורות פנים מערכתיים; בעוד שככל שמעמד הנואם נמוך יותר רב השימוש במקורות חוץ מערכתיים. תופעות אלה חוזרות על עצמן כשהבכירות נבחנת על פי התפקיד, לרבות תפקידים ברשות המבצעת (שרים וסגני שרים), ובכנסת (ראשי ועדות), וכן על פי מקומם של חברי הכנסת ברשימת המועמדים בבחירות לכנסת. למסקנה דומה הגיע כספי במחקרו משנת 1980. "חברי הכנסת הצעירים, חסרי ניסיון פרלמנטרי וחסרי קשרים עם הממסד הפוליטי, נזקקים לתקשורת לעומת חברי כנסת המעורים בממסד הפוליטי (דהיינו, בכירים שהיו בעלי תפקידים בממשלה, או בתפקידים ציבוריים אחרים) משיגים מידע מצינורות אלטרנטיביים" (כספי, 1980). ממצא בולט אחר הוא השימוש הרב יותר במקורות תוך מערכתיים בדיוני החקיקה במליאה. כמו כן ניכרת נטייה לגידול השימוש במקורות חוץ מערכתיים במהלך השנים. 

מסקנות

ממצאי המחקר אנו למדים שהמידע שעליו מתבססות החלטות מליאת הכנסת במהלך 66 שנותיה שאובים בעיקר ממקורות ממשלתיים, וזאת למרות המאמצים שנעשו בכנסת ליעל את זמינות המידע ממקורות שונים ומגוונים, ובין היתר הוקם מרכז מידע ומחקר.

תוצאות המחקר, אם כן, אינן מאששות את הנחה התיאורטית שהשימוש במידע יגבר עם העלייה בזמינותו בכל תחומי הפעילות הפרלמנטרית, ולכן אין לצפות לשיפור תהליך קבלת ההחלטות בכנסת ולייעולו. עם זאת נמצא, שהשפעתה של הרשות המבצעת כה בולטת כך שהרחבתן של מחלקות המידע ושיפור אמצעי המידע הטכנולוגים בכנסת אף הם מנותבים לקבלת מידע רב יותר מן הממשלה ומשלוחותיה.

נראה, שניתן להסביר את תוצאות המחקר מבחינה תיאורטית שעבודת הפרלמנט מושפעת בעיקר מהאפיונים האישיים של חברי הכנסת. רוב חברי הכנסת הם חברי קואליציה שמחויבים לאשר את החלטות הממשלה בכנסת; חלקם אף חברי ממשלה בתפקידי שרים וסגני שרים ששולטים במקורות המידע הממשלתיים. 

המלצות

דומה, כי חלק גדול מן הממצאים שעליהם הצבענו לא נבחנו כלל בהקשר הישראלי ורק מיעוטם נבחן בהקשרים אחרים. עם זאת, אין לראות במחקר הנוכחי אלא פתח למחקרים נוספים. בין היתר נראה, כי במחקרים נוספים ראוי לבחון, בין היתר, את השאלות הבאות: באיזו מידה הממצאים לגבי הכנסת דומים למאפייני השימוש במקורות בפרלמנטים דמוקרטיים אחרים? כיצד משפיע השימוש במקורות על קבלת ההחלטות במשטרים הפרלמנטריים? מהם קווי הדמיון בין השימוש במקורות להשפעתו בפרלמנטים אחרים ובארגונים אחרים?

חדירת רשת האינטרנט לחיינו השפיעה באופן טבעי גם על עבודת הפרלמנט. המחקר שתואר במאמר זה הסתיים ב-2007, בטרם הגיע השימוש ברשת האינטרנט לממדיו הנוכחיים, ולכן אין דיון פרטני על שימוש ברשת אינטרנט בפרלמנט. מטבע הדברים, המחקרים הבאים יעסקו בשימוש ברשת אינטרנט ובהשפעותיה על חברי הפרלמנט. המחקרים הראשונים שעסקו בנושא דנו בעיקר בדואר האלקטרוני, והם ניסו לבחון אם הוא יכול להחליף את המגע הישיר בין אוכלוסיית הבוחרים לחברי הפרלמנט. כך לדוגמה, עבודתם של דוקטר, דטון ואלברס (Docter, Dutton & Elberse, 1999) העוסקת בפניות הציבור לחברי הקונגרס של קליפורניה באמצעות הדואר האלקטרוני, או מחקרו של קארטר (Carter,1999) שבדק את הפניות בדואר האלקטרוני לחברי הקונגרס בוושינגטון ואת התייחסותם אליהן. העבודות הן אמפיריות בעיקרן, אך החוקרים מדגישים את העובדה שהשימוש בדואר האלקטרוני ובאינטרנט מוגבל לאוכלוסיות ספציפיות, ומושם כך אין לראות בו עדיין אמצעי אמיתי של דמוקרטיה ישירה. חשוב לציין, שהערה זו הופכת פחות רלוונטית עם השנים עם התרחבות השימוש בדואר אלקטרוני בפרט והשימוש ברשת האינטרנט בכלל והפיכתה לאמצעי תקשורת נפוץ בקרב שכבות האוכלוסייה השונות (2011 , חלבה-עמיר; 2001, Norris).

השפעתו של המידע המקוון על מקבל ההחלטות בפרלמנטים ובארגונים אחרים היא סוגיה מרתקת הטעונה בירור. בעבודה הנוכחית אין אם כן אלא כדי לספק גירוי ראשוני למחקרים נוספים בכיוונים רבים, חשובים ומגוונים.

ביבליוגרפיה

ארכיון הכנסת, תקנון הכנסת, מהדורות שונות, התשכ"ח-התשס"ז.

בורג, א' יושב ראש הכנסת, (1999). כנסת ישראל-המרכז למחקר ומידע (ממ"מ). ירושלים: הכנסת. 

בן אריה, א' (1999). פעילות חברי הכנסת ה-13 בנושאי רווחה. חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה" האוניברסיטה העברית, ירושלים.

"דברי הכנסת", התש"ט-התשס"ז, (2007-1949).

דיסקין, א' (1971). השאילתות בכנסת השישית- מימד הזמן וגורם היעילות. מדינה וממשל, א(1), 167-162.

חלבה-עמיר, ש' (2011) נוכחים-נפקדים: השימוש בכלי אינטרנט אישיים בקרב חברי כנסת. בתוך א' כהן וא' לב-און (עורכים), מקושרים: פוליטיקה וטכנולוגיה בישראל ( עמ' 261-211 ). ת"א: האגודה הישראלית למדעי המדינה.

כספי, ד' (1980). הערכות חברי הכנסת את אמצעי התקשורת כמספקי צרכים קוגניטיביים. מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים, 16, 34-51.

כספי, ד' ולימור, י' (1976). חברי כנסת וכלי תקשורת. בתוך ספר השנה של העתונאים תשל"ו (עמ' 205-216). תל אביב: אגודת העתונאים.

מרקוס, ר' (2009). חברי כנסת כצרכני מידע. חיבור לשם קבלת תואר "דוקטור לפילוסופיה", האוניברסיטה העברית, ירושלים. 

סגר, ש' (1988). המשטר הפרלמנטרי בישראל. תל-אביב: אחיאסף.

פריידן, ח' (1993). צרכי מידע של חברי כנסת: ממצאי סקר. מידע וספרנות, 11-13.

צידון, א' (1969). בית הנבחרים, מורה נתיבי הכנסת בחקיקה ובממשל. ירושלים: אחיאסף.

צידון, א' (1970). סוגיות פרלמנטריות. תל-אביב: אחיאסף.

קופמן, ח' (1991). סקירת סיכום של'הועדה לבדיקת תפקוד משכן הכנסת. ירושלים: הכנסת.

Barker, A. & Rush, M. (1970). The Member of Parliament and His Information. London: George Allen and Unwin.

Carter, M. (1999). Speaking Up in the Internet Age: Use and Value of Constituent E-mail and Congressional Web-Site. Parliamentary Affairs, 52(3), 464-479.

Caspi, D. (1982). The Agenda-Setting Function of the Israeli Press. Knowledge: Creation, Diffusion, Utilization 3(3), 401-414.

Docter, S., Dutton,W.H., & Elberse, A. (1999). An American Democracy Network: Factors Shaping the Future of On-line Campaign
Parliamentary Affairs. Parliamentary Affairs, 52(3), 535-551.

Easton, D. (1953). The Political System. New York: Alferd A. Knopf.

Norris, P. (2001). Digital Divide: Civic Engagement, Information Poverty, and the Internet Worldwide, Series: Communication, Society and Politics. Massachusetts: Harvard University.

Norton, P (July 2000). Strengthening Parliament The report of the Commission to Strengthen Parliament. Retrieved July, 23, 2006, From //www.conservatives.com/pdf/norton.pdf

Norton, P. (Ed.). (December 2000). Parliaments and Citizen in Western Europe. Library of Legislative Studies.

Simon, H. A. (1947). Administrative Behavior. New York: The Free Press.

¹
המאמר הוא חלק מעבודת הדוקטור של רבקה מרקוס בהנחיתו של פרופ' אברהם דיסקין בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית ירושלים (2009)

²
מרכז המחקר והמידע הוקם בשנת 1999 במהלך הכנסת ה-15.

³
"דברי הכנסת", 4.11.1995, כרך 158, עמ' 287, כנסת 14

⁴
"דברי הכנסת", 3.11.1975, כרך 72, עמ' 180, כנסת שמינית

⁵
"דברי הכנסת", עמ' 195, כרך 72, כנסת שמינית

⁶
תקנון הכנסת, אוקטובר 2004, עמ' 29

⁷
תקנון הכנסת, תיקון 33, 1991

⁸
תקנון הכנסת, סעיף 39א', תיקון מס' 59, 67 ו68, 2000